קטע מתוך יומן של הרב הנזיר שלא פורסם:

"עוד הפעם שבתי אל פנקסי, ישן נושן הוא, כעשר שנים עברו עלי. תקופות שונות חלפו בחיי, ואני – מי אני? אותו הבר–בי–רב שישב והגה באהלה של תורה בביהמ"ד; שאלות לא היו אז כלל וכלל, הכל פשוט, יש מעמדות קבועות וחובות ידועים, צריך רק לדעת איך ובמה למלאותם, יצרי תקפני, עמדתי על רגלי והוצאתי גזרות ותקנות בשבילי, שעל ידן אהיה זהיר מהכשל בעבירה, גן היה לפני, גן עדן לפי מושגי ומובני, אבל עשיתי לו גדר, כי יראתי שלא לקלקלו, שלא לטנפו, פחדי זה היה גדול, ומשום זה הייתי למוסרניק, כלומר, למי שמקודם מכין את עצמו למלוא חובות ידועים, עם למוד המוסר, שבירת המדות, והרגל המעשים. דרישותיי היו גדולות וקיצוניות, מעשי היו קלים, נפשי התעצבה ע"ז, סוף סוף הייתי מחשבת תמיד על דרכי חיי הרוחניים, בודד לנפשי, פרטי הייתי.
הקו האחרון עוד נשאר בי עד היום הזה, מחשב אני את דרכי חיי. אבל האם רוחניים הם? הראויים הם להיקרא בשם זה? שאלת התכלית ממלאת את מקום שאלת האמצעים."

(המנהל, עמ' 49)