כל אחת מהנשימות המרגיעות מתחלקת לארבעה שלבים:
שלב ראשון, שואפים אוויר מהאף, בקצב של כשלוש שניות. בעת השאיפה, שהיא מעט יותר עמוקה משאיפה רגילה, מומלץ לספור בדממה מאחת עד שלוש. מטרת שלב זה היא להזרים חמצן לריאות מעבר לכמות המצומצמת שאנו שואפים בעת חרדה.
שלב שני, עוצרים את הנשימה למשך כשלוש שניות. שוב מומלץ לספור בדממה מאחת עד שלוש. המטרה היא לאפשר לתוספת החמצן להיספג בריאות באופן יסודי.
שלב שלישי, נושפים באיטיות דרך הפה, בקצב של כשש שניות. מומלץ לספור בדממה מאחת עד שש. המטרה היא לרוקן את כל האוויר מהריאות, כדי לאפשר בשאיפה הבאה לחדש את כל האוויר בריאות. שלב נשיפת האוויר הוא שלב התורם להרפיה עמוקה ביותר. בעת הנשיפה הארוכה, חשוב לאפשר לכל שרירי הגוף להשתחרר מהמתח. ההרגשה היא כמו אנחה ארוכה ומרגיעה. כאשר מבצעים את התרגיל תוך ישיבה או שכיבה, ההרגשה היא כאילו כל הגוף שוקע בכיסא או במיטה, יש החשים כאילו כל שרירי הגוף מתמוססים.
שלב אחרון, עוצרים את הנשימה למשך כשלוש שניות. שוב רצוי לספור בדממה מאחת ועד שלוש. המטרה היא לא למהר ולשאוף אוויר, כפי שנהוג לעשות בעת היפר-ונטילציה.
חשוב ביותר, להתאמן ולבצע את ארבעת השלבים בצורה עדינה, כך שאדם העומד מולנו לא יוכל להבחין בכך שאנו נושמים בקצב השונה מהרגיל. כדי להצליח במשימה, מומלץ להתאמן תוך התבוננות בראי. המטרה היא להיות מסוגל לבצע את שיטת הנשימות המרגיעות בכל מקום ובכל מצב. לדוגמה: במהלך מבחן, בנוכחות מנהל המשרד הביקורתי ואפילו תוך מהלך שיחה עם חברים. אם אנו חשים בחרדה ברמה גבוהה, בנוכחות אנשים אחרים, מומלץ לפרוש לחדר אחר ואפילו לשירותים ולבצע שם את הנשימות המרגיעות.
(עפ"י ד"ר ברוך אליצור)