תרשו לעצמכם לבכות
בכי, כמו תופעות פסיכו-פיזיולוגיות (תופעות הקשורות לגוף ולנפש) רבות אחרות יכולות להיות מתוארות בשתי דרכים קיצוניות. מן ההיבט הפיזי, דמעות מופרשות כאשר יש גירוי חיצוני לעין הדורש שטיפה, או סתם על מנת להשאיר אותה לחה. דמעות הנובעות כתוצאה מרגשות הן חידה מדעית, ומדענים החוקרים אותן עדיין לא יודעים להסביר אותן טוב מספיק. אולם ברור שזוהי מערכת שקשורה לרבדים הבסיסיים והקמאיים של הגוף האנושי. המערכת היא סוג של אינסטינקט שמטרתו לשדר (לא בדיוק ברור למי) – אני במצוקה. כמו מערכות אינסטינקטיביות אחרות, הן פועלות בקצב מאוד מהיר, ולא נתונות לשליטה שלנו. זו בדיוק תמונת הראי הנדרשת למי שמגיע מהתחום הנפשי (פסיכולוגי). הם מבינים שכמשהו צועק לנו - עצור! הוא כנראה יודע מה הוא רוצה. הוא מדבר אלינו בשפה שאולי אנחנו לא מבינים, שפה לא מילולית שמורידה לנו דמעות. זו הסיבה שהיא לא מובנת, מערכת פנימית מבינה משהו שאנחנו עדיין לא בשלים להבין, היא אומרת לנו, או יותר נכון מורידה לנו – דמעות. לפעמים כל מה שצריך זה פשוט לבכות, לתת לה לפעול, לשטוף הכל.
o בכי – למה הוא מתקשר אצלך? האם זה דבר חיובי, שלילי, או ניטרלי?
o האם קיימים אצלך סוגים שונים של בכי? מהם? מה תפקידו של כל אחד? האם יש להם עדיפות?
o איך אנחנו מרגישים אחרי שאנחנו בוכים? מדוע?
o האם אנחנו מנסים למנוע בכי? אנחנו מנסים לפעמים לבכות?
o באיזה אופן אנחנו שולטים על הבכי? היינו רוצים לשלוט עליו? למה?
מצליח להיאחז באמונה גם בשעת משבר?
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה: אֲנִי דּוֹמֶה הַיּוֹם לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי, וְעָשָּׂה לוֹ חֻפָּה, וּמֵת בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ,
וְאֵין לְךָ כְּאֵב לֹא עָלַי וְלֹא עַל בָּנַי,
לֵךְ וּקְרָא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וּמשֶׁה מִקִּבְרֵיהֶם שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִבְכּוֹת.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן משֶׁה קָבוּר.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ עֲמֹד עַל שְּׂפַת הַיַּרְדֵּן וַהֲרֵם קוֹלְךָ וּקְרָא,
בֶּן עַמְרָם בֶּן עַמְרָם עֲמֹד וּרְאֵה צֹאנְךָ שֶׁבְּלָעוּם אוֹיְבִים.
מִיָּד הָלַךְ יִרְמְיָה לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְאָמַר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם: עִמְדוּ, שֶׁהִגִּיעַ זְמָן שֶׁאַתֶּם מִתְבַּקְשִׁין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה?
אָמַר לָהֶם: אֵינִי יוֹדֵעַ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, בְּיָמֶיךָ הָיְתָה לְבָנֵינוּ זֹאת.
הִנִּיחָן יִרְמְיָה וְעָמַד עַל שְּׂפַת הַיַּרְדֵּן וְקָרָא: בֶּן עַמְרָם, בֶּן עַמְרָם, עֲמֹד, הִגִּיעַ זְמָן שֶׁאַתָּה מְבֻקָּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר לוֹ: מָה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם שֶׁאֲנִי מְבֻקָּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
אָמַר לוֹ יִרְמְיָה: אֵינִי יוֹדֵעַ.
הִנִּיחוֹ משֶׁה וְהָלַךְ אֵצֶל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהָיָה מַכִּיר אוֹתָן מִשְּׁעַת מַתַּן תּוֹרָה,
אָמַר לָהֶם: מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹנִים כְּלוּם אַתֶּם יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
אָמְרוּ לוֹ: בֶּן עַמְרָם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרַב וְיִשְּׂרָאֵל גָּלוּ.
וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה עַד שֶׁהִגִּיעַ לַאֲבוֹת הָעוֹלָם,
מִיָּד אַף הֵם קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וְהִנִּיחוּ יְדֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִין עַד שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד, וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָּׂק. (ישעיהו כב יב)
וְאִלְמָלֵא מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ.
(מדרש איכה, פתיחתא כד)
o איך אתם מבינים את העובדה שלא הצליחו לבכות על חורבן הבית?
o יותר מכך, המדרש מסיים שלולי זה היה כתוב לא היה ניתן לספר סיפור זה, מה בכל זאת בא המדרש ללמדנו?
